מקור משנה נדה ט׳:ד׳
4 שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה, הִיא טְמֵאָה וּשְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת, וְתוֹלוֹת זוֹ בָזוֹ. וְאִם לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן רְאוּיוֹת:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה ט׳:ד׳
4 ח בָּדְקָה כוּ'. מִיָּד תֵּכֶף לִמְצִיאַת הַדָּם. אֲבָל אִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתְּקַנַּח בַּחוֹרִין וּבַסְּדָקִין, אֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לִטְמֵאָה לְטַהֵר הָאֲחֵרוֹת, וְלֹא לִטְהוֹרָה לְטַהֵר עַצְמָהּ:
5 ט וְתוֹלוֹת כוּ'. כְּלוֹמַר, אִם לֹא בָּדְקָה שׁוּם אַחַת מֵהֶן, אוֹ בָּדְקוּ כֻּלָּן וְנִמְצְאוּ טְהוֹרוֹת:
6 י וְכֵן לְכָל אַרְבַּע נָשִׁים דְּדַיָּן שְׁעָתָן. גְּמָרָא: